כיצד למקסם את רווחת העובד בחלל עבודה משותף?

סידור המשרד בחלל עבודה משותף הוכח מעבר לכל ספק, כצורת העבודה המפרה והחסכונית ביותר עבור חברות דינאמיות שגדלות ומתפתחות. הכרישים הגדולים של ענפי הדיגיטל והתקשורת היו הראשונים לסמן את המגמה, ואחריהם החלו להצטרף שאר ענפי המשק, באופן כזה שגרם לנו להבין שמה שנתפש כמגמה הפך למעשה כבר לדרך חיים. אבל המציאות הנשקפת למנהל היא לא אותה המציאות שחווה העובד. בעוד שהמנהל רואה את המספרים שגדלים, העובד חווה את אווירת היומיום בחללי העבודה המשותפים וזו לא תמיד פשוטה. כיצד נפשט את החוויה עבור העובדים שלנו ונגרום להם להיות שבעי רצון לפחות כמונו המנהלים? לגזור ולשמור.

חללי עבודה משותפים דרך מראת תפישת הערך של העובד

באוניברסיטת קורנל שבניו יורק חוקרים את התפתחות חללי העבודה המשותפים כבר קרוב לארבעים שנים. אחד המדדים שחוזרים במחקריהם הוא "הרגשת ערך". המדד הזה הנו מדד מופשט המדבר על התפישה של עובד את עצמו במקום העבודה שלו. זהו מדד שלא מתייחס רק ל "כמה מעריכים את העבודה שלי כאן?" אלא מהווה מעין שקלול בין מידת הערך שהעובד חושב שיש למנהלים כלפיו, כפול מידת הערך שהעובד חושב שלקולגות שלו יש כלפיו, ותוסיפו לזה את מידת הזיקה שלו למקום מבחינה חברתית ופיזית. הנתון למעשה מאגד את כל הפרמטרים שתורמים להרגשת הערך והשייכות של עובד למקום עבודתו. המדד הזה משמש הרבה פעמים כאבן בוחן עבור תהליכי שינוי, כמו למשל המעבר מקיוביקלס באופן ספייס לחלל עבודה משותף נטול מחיצות.

אמריקאים אוהבים מספרים וסטטיסטיקות ומפתיע לראות כמה מתהליכי השינוי האלה נמדדים לעומק ועוד בזמן אמת. היחס שחזר על עצמו באופן סיסטמתי הוא כזה: המעבר לחללי עבודה משותפים מוביל לעלייה בהרגשת הערך של העובדים, כתוצאה מהיכולת שלהם לתקשר, לפרגן, להפרות זה את זה, מרגע שירדו המחיצות. אבל אז בחלק מהמקרים אנו עדים לצניחה קטנה במדד הרגשת הערך. הירידה בדרך כלל מתרחשת עקב קשיי ההסתגלות שחלק מהעובדים חווים. לפתע סביבת העבודה מתמלאת בגירויים לחושים ולשכל ובפיתויים של מינגלינג על חשבון זמן עבודה. היכולת לאזן בין כל אלה היא מיומנת נרכשת ולא פשוטה.

אוטונומיה להגברת המוטיבציה

בחברות מסוימות, המנהלים התנסו בישיבה של יומיים-שלושה כאחד העובדים בחלל המשותף, כדי לחוות את ההסתגלות הזאת ממקור ראשון, על מנת להיות מסוגלים לתת מענה מדויק ככל שניתן לצרכיהם של העובדים. אדרבא, אנו אומרים. אין כלי טוב יותר ליצירת אמפתיה בקרב העובדים מאשר הזדהות.

כיצד המנהלים של החברות הגדולות בארה"ב העלו את מדד הערך בחזרה? על ידי מתן אוטונומיה לעובד. ממבדקים שנעשו על קבוצות ביקורת של מאות עובדים בחברות שונות מענפים שונים, כולם עובדים בחללי עבודה משותפים, ניכר כי הדבר שהכי חסר לעובדים הוא הגדרת זהות אישית ופרטיות. העדר זהות אישית נובע מהעובדה שכולם עובדים על אותם שולחנות עם אותם כסאות אחד לאחד, אותו ריהוט משרדי. בהעדר המחיצות אין אפילו מקום לתלות תמונות או לבצע בידול כלשהו שיאפשר לעובד להביע את הזהות האישית שלו.

מנהלים שחזו במדד ובמאפייניו החליטו לתת מענה לצורך הזה. חלקם התחילו להקים את העמדות של השולחנות כנגד קירות עם לוחות, או קירות שקופים שאפשר לצייר עליהם בטושים מחיקים. חלקם חילקו לעובדים ערכות שי עם מסגרות ריקות לתמונות, קליפסים ופוסט-איט'ס, שיאפשרו לעובד לייצר סביבת עבודה ייחודית שמאפיינת אותו מסביבו. והפלא ופלא – מדד הרגשת הערך של העובדים שוב עלה. כמובן שאפשרויות המענה לצורך זה הן יצירתיות כיד הדמיון הטובה. שבו לשיחה עם עובדת ה HR או הרווחה הכי יצירתית שלכם וסביר להניח שרק היא לבד תציע לכם כמה רעיונות מצוינים. אם אתם מרגישים שאתם רוצים לתת מענה מקצועי יותר, ישנם מעצבי פנים מודרניים רבים המתמחים בעיצוב חללי עבודה משותפים. תוכלו לקבל מהם רעיונות כלליים, או לשכור אחד כזה שייתן פתרונות המותאמים במיוחד עבורכם.

עניין נוסף הוא עניין הפרטיות. לעיתים אנשים צריכים להיות לבד ובשקט. הרי רוב העובדים מבלים את מרבית שעות הערות שלהם בעבודה, ועל כן זה רק הגיוני שמפעם לפעם נצטרך רגע לעצמנו. מטרה זו ניתן להשיג באמצעות שימוש בחדרי ישיבות, או חדרונים קטנים ומקורים שמיועדים בדיוק לזה. בחלק מהחברות במשק ישנם חדרונים כאלה שהונחה בהם גיטרה או משחקי הרפיה שמאפשרים לקחת רגע מנוחה מהמרוץ. כשאתם ניגשים לבחור משרדים בעלי חללי עבודה משותפים חשוב לשים לב שיש גם חדרים מהסוג הזה, וכמובן שחשוב לשקף לעובדים שאין כל פסול בכך שמפעם לפעם ובמידת הצורך הם ישבו לבד אם זה מקל על העבודה ותורם לנשמה.